החלטה בתיק ת"א 30868-04-12

1.         בקשה לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפיצויים") להתיר למבקשת- הנתבעת, להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי מיום 14.2.2010, אשר קבעה למשיבה- התובעת נכות משוקללת בשיעור 14.26% כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה למבקשת ביום 10.1.2010 - המתוארת בכתב התביעה (להלן: " התאונה").

2.         התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעה לפי חוק הפיצויים; לטענתה, נהגה התובעת ברכבה בדרכה לעבודתה באילת ביום 10.01.10 ונפגעה בתאונת דרכים, כאשר הרכב שבו נהגה השתלב בתנועה, ואוטובוס התנגש ברכבה וכתוצאה מכך נגרמו לה נזקי גוף.  התובעת התלוננה על כאבים בצוואר, ברגל, ביד ובגב, ולאחר שנבדקה שוחררה לביתה להמשך מעקב רפואי. בכתב התביעה, מתארת התובעת את הבדיקות והטיפולים שעברה מאז התאונה, את המגבלות שנגרמו לה ואת ממצאי אותן בדיקות.

3.         לטענת התובעת, לאחר שנבדקה ע"י ועדה רפואית לנפגעי עבודה מדרג ראשון שקבעה שלא נותרה לתובעת נכות עקב התאונה, הגישה התובעת ערר לועדת עררים, שקבעה לתובעת נכות מעבודה בשיעור 14.26% - כאשר אותה נכות מורכבת מהנכויות שלהלן:

א.         נכות בשיעור 5% בהתאם למחצית הנכות הקבועה בסעיף 37(7)(א) לתוספת תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרכת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז- 1956 (להלן : "התקנות"), בגין הגבלה מזערית בתנועות עמוד שדרה מותני.

ב.         נכות בשיעור 5% בהתאם לנכות בסעיף 31 (6)(א) (מותאם) לתוספת לתקנות, וזאת בגין שיתוק חלקי בעצבי הגפיים העליונות.

ג.          נכות בשיעור 5% בהתאם לנכות בסעיף 31(5)א(1) (מותאם) לתוספת לתקנות בגין שיתוק חלקי בעצבי הגפיים התחתונות.

4.         יצויין עוד, כי הועדה לעררים קבעה כי נותרה לתובעת נכות נוספת בשיעור 5% לפי סעיף 35 (1)א-ב (מותאם) בגין הגבלה בתנועות ע"ש צווארי. נכות זו יוחסה כולה למצב קודם- תאונה שעברה המבקשת בשנת 2005 ולכן לא נמנתה כנכות שקשורה לתאונה.

5.         כאמור, ועדה רפואית מדרג ראשון, קבעה כי לא נותרה לתובעת כל נכות כתוצאה מן התאונה מושא התביעה, לאחר שמצאה כי נכות בשיעור 5% בגין הפרעה נוירולוגית מקורה במצב רפואי שקדם לתאונה . על קביעה זו השיגה התובעת בפני ועדת העררים - אשר קיבלה את הערר וקבעה את שיעור נכותה של התובעת, כאמור בסעיף 3 לעיל. יצויין כי ועדת העררים קבעה כי הנכות הנ"ל (בשיעור 5% בגין הפרעה נוירולוגית ואשר הועדה מדרג ראשון ייחסה למצב קודם) קיימת אולם אין לייחסה למצב רפואי הקודם לתאונה, כי אם לתאונה מושא ענייננו.

6.         בפי הנתבעת נימוק אחד המצדיק, לשיטתה, להתיר לה להביא ראיות לסתור, והוא שבפני הועדה הרפואית לעררים לא עמד כל תיקה הרפואי של התובעת, ועל כן נעלמו מעיניה מסמכים רפואיים (שצורפו לבקשת הנתבעת) הרלוונטיים לקביעת נכותה של התובעת, ובין היתר, מסמכים משנת 1997 המתארים ירידה בתחושה באצבעות הרגליים ; מסמכים משנת 1999 המתעדים כאבי גב תחתון, מסמכים משנת 2003 המתעדים כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל ימין, מסמכים משנת 2004 המתעדים כאבים בשוק שמאל; מסמכים משנת 2005 המתארים פריצת דסק בחוליות L4-L5; מסמכים משנת 2006 המתעדים הפרעת תחושה מתקדמת בכף רגל שמאל; ומסמכים משנת 2007 המתעדים תלונות על הקרנות ליד ימין והפרעה בתחושת יד שמאל.

7.         לטענת הנתבעת, עיון בפרוטוקול הועדה הרפואית מעלה בבירור, כי מסמכים רפואיים אלו לא עמדו בפני הועדה הרפואית לעררים. הנתבעת מפנה לאמור בסעיף 12 לפרוטוקול הועדה (שצורף כנספח א' לבקשה) ממנו עולה כי בפני הועדה עמדו המסמכים שלהלן:

" פרוטוקול ועדה ראשונה" , "מכתב ערר- עו"ד מילר מיום 17.8.2011" וכן "תיק נכות תאונה קודמת".

8.         לטענת הנתבעת, נפקד מקומו של התיק הרפואי של התובעת מן המסמכים שעמדו בפני הועדה, ולפיכך, ומאחר ומדובר במסמכים רפואיים רלוונטיים, אשר עמדו בפני הועדה מדרג ראשון, ואשר הביאו את הועדה הראשונה לקבוע כי לתובעת לא נותרה נכות, יש להתיר לנתבעת להביא ראיות לסתור.

9.         התובעת הגיבה לבקשה, וטענה, כי לא בנקל ייעתר בית המשפט לבקשה להבאת ראיות לסתור. לטענתה, הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה להוכיח כי התקיימו אותן נסיבות יוצאות דופן שמצדיקות הבאת ראיות לסתור, שכן הטענה כי בפני הועדה הרפואית לא עמדו המסמכים הרפואיים מתיקה הרפואי של התובעת - נותרה טענה בעלמא.

10.        התובעת טוענת שתי טענות עיקריות לדחיית הבקשה; ראשית - הועדה הרפואית לעררים ציינה, כי אחת הנכויות בגין הגבלה בתנועות צוואר מיוחסת לעברה, ועל כן לא ניתן לטעון, כי הועדה לא היתה מודעת לעברה הרפואי של התובעת; שנית- בפני הועדה הרפואית לעררים היה מונח "תיק נכות תאונה קודמת משנת 2005" ותיק הנכות משנת 2005 כלל מלוא עברה הרפואי של התובעת, ועובדה זו מסיקה התובעת מפרוטוקול ועדה רפואית של המל"ל מיום 27.7.2005 שדנה בתאונה הראשונה משנת 2005. לטענת התובעת, מלוא תיק הנכות הנוגע לתאונה הראשונה אשר כלל את מלוא המסמכים הרפואיים עמד בפני ועדת המל"ל מדרג ראשון, ואותו תיק עמד גם בפני ועדת העררים.

11.        הנתבעת השיבה לתגובה וחזרה על נימוקיה בבקשה.

הכרעה:

12.        סעיף 6ב לחוק הפיצויים קובע כי :

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות בשל פגיעה שנגרמה באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה, ואולם רשאי בית המשפט להתיר לבעל דין לפי חוק זה להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר את מטעמים מיוחדים שיירשמו"

13.        מסכים אני עם טענת ב"כ התובעת כי בתי המשפט יתירו הבאת לסתור קביעה עפ"י דין במשורה ובמקרים חריגים. המקרים החריגים נחלקים לשתי קבוצות: טעמים משפטיים שמקורם בפגם שנפל בהליך בפני הגוף שקבע את הנכות (בעניננו המל"ל) וטעמים עובדתיים לפיהם חל שינוי מהותי במצבו של התובע או שנתגלתה נכות נוספת (ראו לעניין זה  בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ פ"ד לט (4) 509; וכן הדברים שנאמרו ב ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי  נ' טיארה עבדול אחמד פ"ד מה(4) 77: